גמגום בקרב מבוגרים
פברואר 18, 2020 אין תגובות
גמגום אצל מבוגרים מקובל לשמוע ילדים צעירים מגמגמים בשעה שהם המתחילים לפתח את יכולות השפה שלהם. יותר נדיר להבחין במבוגרים שמפתחים לפתע פתאום גמגום, אבל
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
כמה מתוק הפעוט שלכם שהתחיל לקשקש כמה מילים ובהדרגה גם לצרף מילים למשפט. אבל בוקר אחד הוא נשמע לכם מגמגם משהו. הוא חוזר על הברות, כמו: ״אי-אי-איפה אבא?״ או מושך צליל במילה כמו ״זה נששש-בר״, ואתם מתחילים לחשוש שמא הילד יגדל וימשיך לגמגם. אל דאגה!
גמגום בקרב ילדים צעירים, הנקרא הפרעת שטף בדיבור, הוא תופעה נפוץ למדי בקרב ילדים בגיל הרך בני שנתיים עד ארבע שנים, שמתחילים לרכוש את מיומנויות הדיבור. במקרים הפחות נפוצים הגמגום ההתפתחותי נמשך גם בגיל בית ספר. אבל לפי המחקר, רק כאחוז אחד מהילדים הצעירים המגמגמים ימשיך לגמגם גם בבגרות.
חשוב להבין שגמגום של ילדים מופיע כחלק מתהליך התפתחות הדיבור. ילדים רבים עשויים לגמגם בשלבים אלה, למשל כאשר הם מנסים לעמוד בקצב המשפט שהם רוצים לומר. אבל רוב הקטנטנים יגדלו וישאירו את הגמגום ההתפתחותי מאחוריהם.
היכולת לדבר ולחלוק מחשבות וצרכים עם אחרים, היא תכונה שנראית לנו מובנת מאליה. אבל מה אם לפתע הילד לא מצליח לדבר באופן שוטף? בעיות דיבור אשר צצות לפתע משום מקום, יכולות להיות זמניות אבל עלולות להיות גם בעלות השפעה מתמשכת.
רוב ילדי הגן אשר מפגינים תסמיני הפרעת שטף לא יפתחו גמגום בבגרות, והתסמינים ייעלמו מעצמם בתוך מספר חודשים.
אבל הגמגום יכול להיות גם מצב כרוני שמתחיל בילדות המוקדמת ונמשך כל החיים. הפרעת שטף זו מצריכה התייחסות וטיפול בגמגום, כי גמגום בקרב מבוגרים עלול להשפיע על ההערכה העצמית ועל האינטראקציה של האדם המגמגם עם אנשים אחרים.
הסיבות להפרעת שטף התפתחותית לא לגמרי ברורה, וגם אי אפשר לדעת מראש אם התסמינים הנוכחיים ימשיכו ללוות את הילד גם בבגרותו.
יש מחקרים שחקרו את הגורמים הבסיסיים לגמגום ההתפתחותי בקרב ילדים, ומצאו כי שילוב של גורמים עשוי להיות מעורב בתופעה זו, כמו:
בנים נוטים לגמגם הרבה יותר מאשר בנות, אבל קיימים כמה גורמים אחרים, מלבד המין, המגדילים את הסכנה לגמגום, והם:
גמגום עלול להוביל לבעיות כמו:
קלינאי התקשורת ינסה לאתר את הגורמים להפרעת השטף בדיבור בקרב הילד הצעיר, על ידי עריכת סדרת בדיקות המסתמכות על ראיונות, תצפיות ואבחונים.
גורם בודד אחד אמנם לא מספיק כדי לנבא אם הגמגום הקיים יהפוך להפרעת שטף גם בבגרות, אבל שילוב של יותר מגורם אחד יכול לסייע למאבחן לקבל החלטה אם קיים צורך בטיפול או לא.
האבחון בודק:
יחד עם זאת, יש מצבים שבהם ילדים עם הפרעת שטף בדיבור יכולים לדבר מבלי לגמגם, כאשר הם:
במהלך האבחון, קלינאי התקשורת יבדוק את המאפיינים של קשיי הדיבור שמפגין המטופל, את הדרכים בהן הילד מנסה להתמודד עם אתגרים אלה, ואת השפעת הפרעת השטף על חיי היום יום ועל החיים החברתיים שלו.
כאשר ילדים מגמגמים בין גיל שנתיים לארבע שנים, מדובר בתקופה שבה מרבית הילדים מגמגמים כחלק מהליך למידת הדיבור, והגמגום ישתפר מעצמו. אבל גמגום שלא נעלם, מצריך טיפול בגמגום בקרב ילדים, שיוכל לשפר את שטף הדיבור.
המידע והנתונים שהצטברו בשלב האבחון, מאפשרים למטפל לאשש אם אכן הילד סובל מהפרעת שטף בדיבור, ואם כן, כיצד הפרעה זו משפיעה על חייו.
בשלב זה יוכל קלינאי התקשורת להכין תכנית טיפולית אישית מבוססת על המידע שנאסף בשלב האבחון. תכנית טיפול זו תסייע לילד:
למעשה, קלינאי תקשורת לטיפול בגמגום, מאפשר לילד עם הפרעת שטף ללמוד לדבר בצורה קלה יותר ולבנות רגשות חיוביים והתייחסות חיובית כלפי הדיבור.
הטיפול עצמו מורכב מתכנית שתאפשר לילד ללמוד דרכי התנהגות ומיומנויות שיסייעו לו לשפר את התקשורת המילולית שלו. לדוגמה, הילד ילמד לשלוט בנשימה ובקצב הדיבור שלו; או הילד ילמד כיצד לדבר בצורה מתונה ושוטפת יותר כדי להצליח להפיק דיבור רצוף יותר.
משך הטיפול וסוג הטיפול עשויים להשתנות במידה רבה ממטופל אחד לשני, כי כל תכנית טיפול מותאמת לצרכים האישיים של הילד.
כאשר הילד מטופל כראוי על ידי קלינאי תקשורת לילדים, הטיפול אמור להביא לידי התוצאות הבאות:
עבודה משותפת עם קלינאי תקשורת מומחה לטיפול בהפרעת שטף, תעזור לילד להצליח ללמוד לדבר באופן שוטף יותר.
מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה או לפנות ישירות לקלינאי תקשורת, כדי לקבוע פגישה, במקרים שבהם:
הפרעות בשטף הדיבור מיוחסות לסיבות פסיכוגניות או לסיבות נוירוגנטיות (neurogenic), שעלולות להיות חמורות.
פירושו שהקושי נגרם על ידי בעיה רגשית ובעיקר כתוצאה ממתח. עם זאת, דרוש יותר מלחץ יומיומי כדי ליצור גמגום. אירועים טראומטיים (למשל, בקרב מבוגרים, בעקבות מות בן או בת זוג) עלולים להעמיס על האדם הגנות פסיכולוגיות, שיגרמו לפגיעה בשטף הדיבור.
מחקרים מראים שהגמגום הפסיכוגנטי הוא נדיר בהרבה ממה שחשבו בעבר. ובמקרים מסוימים, המדענים גילו גורם נוירוגנטי.
פירושו שמשהו מפריע לשטף האותות מהמוח אשר שולטים בדיבור.
מומחים רבים מייחסים היום את הגמגום הפתאומי בקרב מבוגרים, למקורות נוירוגנטיים.
שבץ מוחי הוא הגורם העיקרי לגמגום נוירוגנטי. סיבות נפוצות אחרות כוללות:
מערכת העצבים המרכזית כוללת את:
הפקת דיבור דורשת תיאום מהיר של אלפי פעולות עצביות. כל פער או שבר בזרימה, הופכים להפרעה בדיבור.
תרופות מרשם שעלולות להפריע לאותות המוח כוללות ממריצים כמו ריטלין ותרופות נגד דיכאון כמו זולופט (Zoloft). חשוב לבדוק עם הרופא את התרופות של אדם מבוגר שלפתע מגמגם. יתכן שיש צורך להפחית את המינון או להחליף את התרופה.
חומרת הפרעת השטף בקרב ילדים היא דינמית. עצמת הגמגום עשויה להשתנות מיום אחד למשנהו, לפעמים הגמגום נעלם לאחר מספר שבועות ולפעמים, לפתע הוא שב ומופיע.
תסמיני הגמגום נוטים להתייצב בגיל ההתבגרות והלאה. למרות שחומרת תסמיני הגמגום בקרב מבוגרים עשויה להשתנות מעת לעת, ברוב המקרים התסמינים יציבים יותר.
למבוגרים עם גמגום התפתחותי יש סימפטומים חיצוניים רבים הדומים לגמגום שלהם כשהיו ילדים. מבוגרים עם גמגום נוירוגנטי נבדלים מבחינת הפרטים. ההבדלים הללו כוללים:
לסיכום, אם הפעוט שלכם התחיל לפתע לגמגם, עדיין נראה שמדובר בתופעה נפוצה מאוד בגיל הרך, ואין סיבה לחשש שמא הגמגום לא ייעלם מעצמו. אבל כאשר הפרעת השטף בדיבור נמשכת, היא עלולה להפריע לאיכות החיים ולתפקוד של הילד שימשיך לגמגם גם בבגרותו. לכן, אבחון מקצועי וטיפול מקצועי, בעיקר התנהגותי, עשוי לעזור לילד להתגבר על הגמגום או לפחות לשפר את שטף הדיבור שלו.
גמגום אצל מבוגרים מקובל לשמוע ילדים צעירים מגמגמים בשעה שהם המתחילים לפתח את יכולות השפה שלהם. יותר נדיר להבחין במבוגרים שמפתחים לפתע פתאום גמגום, אבל
אבחון קלינאי תקשורת קלינאי תקשורת מספקים אבחונים וטיפולים במקרים הקשורים להפרעות דיבור, שפה או תקשורת. מטרת הייעוץ והטיפול שמציע קלינאי התקשורת, היא להקל על תהליך
גמגום גמגום הוא הפרעת דיבור שבה האדם חוזר על מילים או מאריך עיצורים ותנועות. אדם עם גמגום עלול להפסיק להשמיע צלילי הברות מסוימות במהלך הדיבור.
אוטיזם עד לאחרונה דיברו המומחים על סוגים שונים של אוטיזם, כמו הפרעה אוטיסטית או תסמונת אספרגר, אולם היום, כל ההפרעות הללו נקראות ״הפרעות על ספקטרום
