התפתחות השפה המוקדמת, היא זו שמניחה את היסודות להצלחה בלימודים, לאיכות האינטראקציה החברתית ולרמת הרווחה הרגשית של ילדים. לא מעט הורים מודאגים מגיעים לקלינאי תקשורת ומביעים להיטות לתמוך במיומנויות התקשורת של ילדיהם אבל לא יודעים מאיפה להתחיל. בין אם אלה ילדים שרק מתחילים לדבר או כבר יוצרים משפטים שלמים, לאופן שבו הורים מקיימים אינטראקציה יומיות עם ילדיהם יש תפקיד מכריע בהתפתחות השפה והדיבור שלהם.
אם אתם קוראים מאמר זה, סביר להניח שאתם הורים לילדים שמתמודדים עם הפרעות בתקשורת ומחפשים מידע בנושא. כדי לעזור לכם הנה כמה טיפים מעשיים להורים, המבוססים על מחקרים ועל ניסיוני האישי כקלינאית תקשורת, המפרטים דרכים שיתרמו להעשרת אוצר המילים של הילדים; שיוכלו לעודד אותם להאריך מבעים (כלומר להרכיב משפטים ארוכים יותר); ויתמכו בשיפור שטף הדיבור שלהם (כמו גמגום).
אולי יעניין אתכם גם:
- מה נדרש כדי להיות קלינאי תקשורת מצליח?
- לימודי קלינאות תקשורת מעל גיל 40
- תואר בפסיכולוגיה לעומת קלינאות תקשורת: איך לבחור?
- הסבה לרפואה מקלינאות תקשורת
- למה חשוב להיכנס לעולם המחקר בקלינאות תקשורת?
טיפים להעשרת אוצר המילים
אוצר מילים רחב ועשיר עוזר לילדים לבטא את עצמם בצורה ברורה יותר ולהבין טוב יותר את מה שאומרים להם. יש מגוון דרכים המאפשרים להורים לבנות את מאגר המילים הזה באופן טבעי:
לדבר על פעילויות יומיומיות: במהלך היום, ספרו לילדים מה אתם עושים. למשל, בזמן הארוחה: דברו על מה שאתם עושים, כמו ״אני שמה את הלחם בטוסטר והוא יהיה פריך וטעים״; בסופרמרקט: ״בואו נמצא את התפוחים. תפוחים אדומים ועסיסיים״. פרשנות מתמדת שכזו חושפת את הילדים למילים חדשות בהקשרים משמעותיים וטבעיים.
להשתמש בשפה ספציפית: במקום לומר ״תראו את הציפור״, עדיף להגיד: ״תראו את יונק הדבש! הוא כל כך קטן וזריז״. נסו לדייק, כי שמות ספציפיים של בעלי חיים, צבעים, מאכלים, פעולות או רגשות – מעשירים את אוצר המילים של ילדים.
לקרוא לילדים בקול ולעתים תכופות: קריאה היא דרך מעולה לחשיפת ילדים למילים חדשות. בחרו בספרים שמתאים לגיל וחזרו עליהם שוב ושוב לעתים קרובות. הספרים מציגים מילים שבדרך כלל לא נשמעות בשיחה יומיומית, כמו ״עצום״, ״סוער״ או ״מענג״. שאלו שאלות כמו, ״מה אתם חושבים שיקרה אחר כך?״ או ״למה אתם חושבים שהאריה עצוב?״.
לתייג ולקטלג: כשהילדים משחקים או מבצעים מטלות, תייגו דברים וקבצו אותם לקבוצות. למשל, ״זה גזר. זה ירק. ירקות הם בריאים״. העזרה למיין דברים לקטגוריות מסייעת לילדים לבנות את אוצר המילים שלהם ולתמוך במיומנויות לימודיות מאוחרות יותר כמו מדעים והבנת הנקרא.
טיפים לעידוד השימוש במשפטים ארוכים יותר
כשילדים מתחיל לדבר חשוב לתמוך ביכולת לשלוט במורכבויות השפה – כלומר, לא רק מה הם אומרים אלא גם איך הם אומרים זאת. הנה כמה טיפים שעוזרים לעשות זאת באופן טבעי במהלך האינטראקציה עם הילדים:
להרחיב את מה שהילדים אומרים: למשל, על האמירה: ״אוטו לנסוע״, אפשר לענות: ״כן האוטו האדום נוסע מהר!״. זו טכניקת ההרחבה שמוסיפה מילים לאוצר המילים תוך הדגמת הדקדוק הנכון. לא מתקנים, רק מעשירים את השפה.
לשאול שאלות פתוחות: במקום שאלות של כן/לא כמו ״היה כיף בגן?״ שאלו ״באיזה משחק שיחקתם היום בגן?״ או ״עם מי שיחקתם בחצר?״. שאלות פתוחות הן יותר מפורטות ועוזרות לילדים לתרגל ארגון של מחשבותיהם.
לעצור ולהמתין: לאחר ששאלתם או הערתם, עצרו (סיפרו בלב עד 5). ילדים צעירים זקוקים לעוד קצת זמן כדי לעבד ולנסח תגובות. אם הורים ממהרים למלא את הדממה במילים, הילדים עלולים להחמיץ את ההזדמנות להגיב או לפרט.
להשתמש בשיחה מקבילה ובשיחה עצמית: שיחה מקבילה – תיאור מה הילדים עושים (״אתם בונים מגדל גדול!״); שיחה עצמית –תיאור של מה שאתם, ההורים, עושים (״אני מניחה עכשיו את הקוביות!״). שתי אסטרטגיות אלה מספקות מודלים לשוניים המשתמשים בחוויות האמיתיות שמסוגלות לעורר עם הזמן תגובות ארוכות יותר.
לחזור על המשפט אבל עם וריאציות: החזרה מחזקת את הלמידה. אבל במקום לחזור על אותו משפט בדיוק, עדיף להשתמש בווריאציות, כמו ״הכלב נובח״; "אני שומעת את הכלב נובח״; ״הכלב המרעיש נובח ליד השער״ וכן הלאה. זה מסייע ליצירת שפה עשירה תוך כדי חיזוקם של מילות מפתח ומבנים דקדוקיים.
טיפים לשיפור שטף הדיבור
לא מעט הורים מודאגים מהפרעה בשטף הדיבור של ילדים. אמנם, ההתפתחות המוקדמת של השפה והדיבור מלווה בהפרעות נורמליות, במיוחד בגילאים 5-2 (כמו חזרה על צלילים, היסוס או הארכת מילים). עם זאת, עדיין הם רוצים ללמוד איך רצוי להגיב לתופעות שכאלה. הנה כמה דרכים טבעיות להתמודדות יעילה עם בעיה בשטף הדיבור:
להישאר רגועים וסבלניים: כדי לא להוסיף לחץ ולהגביר את המודעות העצמית של הילדים לדיבור שלהם, הימנעו מהבעת דאגה גלויה או מאמירות, כמו ״דברו לאט יותר״ או ״תחשבו קודם״. במקום זאת, הדגימו בעצמכם דיבור איטי ורגוע והקדישו לכך את מלוא תשומת הלב. הרוגע שלכם הוא אלמנט מנחם שיכול לקבוע את המודל לאינטראקציה שוטפת יותר.
לא להפריע ולא לסיים משפטים: צריך לתת לילדים לסיים את המחשבות שלהם, גם אם זה לוקח להם קצת יותר זמן. הפרעה עלולה להגביר את התסכול ולהפחית את ביטחון הילדים ביכולת הדיבור שלהם.
לעודד אבל לא לתקן: להימנע מתיקון הדיבור באמצע המשפט. במקום להצביע על חוסר השטף חזקו תקשורת מוצלחת עם הערות כמו ״היה כיף לשמוע איך שסיפרתם לי על הציור שלכם, זה היה סיפור נהדר!״.
ליצור סביבת שיחה שלא לוחצת: חשוב שהבית יציע רגעים של שיחה בשקט וברוגע. להפחית את רעשי הרקע (טלוויזיה או מוזיקה רועשת), ולהחליט לתעדף שיחות אישיות עם הילדים, שבהן לא ירגישו שום לחץ שנובע מהצורך להיאבק כדי לקבל מכם תשומת לב.
לדעת מתי לפנות לעזרה: אם הגמגום נמשך יותר מחצי שנה, מחמיר עם הזמן או מעורב במתח ותסכול גלויים, כנראה שהגיע הזמן להתייעץ עם קלינאית תקשורת מוסמכת. התערבות מוקדמת מחוללת הבדל משמעותי בתוצאות הטיפול.
סימנים נוספים המצדיקים הערכה של הילדים על ידי מטפלים עם תואר בקלינאות תקשורת, כוללים:
- הימנעות מדיבור
- חזרה עקבית על צלילים בתחילת מילים
- תנועות של הראש או הפנים בזמן הדיבור
- תגובות שליליות לניסיונות לדבר
בונוס: טיפים נוספים לתמיכה בשגרת החיים
לנצל את זמן המשחק כהזדמנות לדיבור: משחק הוא הדרך הטבעית שבה ילדים לומדים. ניתן ליצור תרחישי דיאלוג משמעותיים תוך שימוש בצעצועים (בובות, מכוניות או מאכלים מפלסטיק). למשל, ״מה הדוב עושה?״ ״אולי ננסה נכין לבובה מרק?״. קחו בחשבון שילדים נוטים להשתמש בשפה ביתר חופשיות כשהם שקועים במשחק.
לחגוג גם השקעת מאמץ ולא רק דיוק: חזקו כל ניסיון של הילדים לתקשר, גם אם הם שגו בביטוי המילה או במבנה הדקדוקי של המשפט. כשאתם מגיבים, למשל, ״איזה יופי שסיפרתם הכול על הציור שלכם!״, אתם בונים ביטחון ומוטיבציה ומדרבנים אותם להמשיך להתנסות בדיבור.
להדגים מיומנויות הקשבה: הראו לילדים שתקשורת היא דרך דו-סטרית. צרו קשר עין, חזרו על מה שהם אמרו (״אז ראיתם דבורה על החלון?״) והביעו עניין. זה יבנה את עניין ה״תּוֹרוֹת״ בדיאלוג, שחיוני לניהול שיחה טובה ויעזור להם להרגיש ששומעים אותם.
לבסוף, תמיכה בהתפתחות השפה והדיבור של הילד שלכם לא כרוכה בשימוש בכרטיסיות או בתוכנות המאפשרות תרגול של ריפוי בדיבור. בסך הכול מדובר בבניית סביבה מגיבה, מרתקת ועשירה בשפה. דברו עם הילדים, קראו בקול סיפורים, עודדו אותם לבטא את עצמם במלואם, ובמידת הצורך פנו בהקדם לתמיכה מקצועית. ואל תשכחו שכל ילד מתפתח בקצב שלו!
